עמדתי בפקק ברחוב לה גארדיה באחד מבוקרי הקיץ. המכוניות הזדחלו ואני בתוכן. לפתע הבחנתי בעורב שיורד צעד צעד אל לכביש. חיכיתי שיעוף, אבל הוא קפא במקומו. ביקשתי מנהג המכונית בפקק שמולי להגיד לי אם העורב זז כשאני מתקרבת, והוא סימן לי שלא. הבנתי שהוא כנראה לא יכול לעוף. עצרתי את המכונית ורציתי לצאת, אלא שהרכב שמאחורי עקף אותי ודרס את העורב. זה היה מחזה מזעזע. לא ידעתי איך אמשיך לנהוג.
מיותר היה לכעוס על הנהג שדרס, עצרתי את התנועה למשך דקה והוא לא הבין מה העניין, אולי הייתי צריכה לסמן. העורב ודאי חי בחופש ומת באחת, כשרוב החיות שמגיעות לידנו בתעשיית הבשר שבאחריותנו לא זוכות לחיים של כבוד. אז מה בכל זאת יכולתי לנצור לטובה מהחוויה הקשה הזו? את המבט עם הנהג שמולי שעזר לי לבדוק את מצב העורב. ברגע שהנהג הדורס קטל את חיי העורב, הוא ראה אותי בוכה ואני ראיתי אותו נחרד. מבטנו הצטלבו עד שהנהגים שמאחורינו דחקו בנו להמשיך את היום. שבריר השניה הספיק להוות רגע של חסד, של שני אנשים שמתאחדים לעשות מעשה יחד ונעצבים כשלא מצליח.
*
בין שאר המחאות נמשך המאבק של "נשים קוראות ללדת" לטובת חופש בחירה בלידה, והפעם בכיכובה של גלית גורא-עיני שתבעה את הביטוח הלאומי. נשים שיולדות בבית בארץ לא מקבלות את מענק הלידה, רובן השלימו עם הרעיון, גלית לא. נושאים נוספים שיש לדון בהם בנושא חופש בחירה בלידה בכלל ולידות הבית בפרט, הם העובדה שאף חברת ביטוח אינה מסכימה לבטח את יולדות הבית בישראל וכן ההוראה לפיה אין ליולדת שעברה ניתוח קיסרי ללדת בבית. בשאיפה שהתביעות יגיעו לבג"ץ וישנו את החוק וסדרי עולם. עוד על התביעה והמהלך בלינק.
ועוד עניין חשוב של נשים מול עם ביטוח לאומי -
*
בלתי נראה / פול אוסטר
פול אוסטר הוא הסופר האהוב עלי. הקסם שלו גורם לי לצלול לתוך סיפור מטורף תוך מילים ספורות. בספריו האחרונים הוא מתמקד יותר ויותר בחווית הסופר. הוא כותב על סופרים, על אנשים כותבים, משחק עם מילים ועם עברו מאז שהיה מתרגם ועד שהפך סופר מפורסם. למי שעוד לא טעם אותו אני מציעה להתחיל מהקלאסיקות – מוסיקת המקרה, מר ורטיגו, המצאת הבדידות. למי שכותב או שואל את עצמו מידי פעם על גלגולו של סיפור, מספר וסופר, אני מציעה לקרוא (גם) את "בלתי נראה", ספרו האחרון.
