אני יוצאת לחופשת לידה. לכן בשבוע האחרון אני חווה רצף פרידות אינטנסיבי ממטופלים שלא אפגוש יותר (נוער בסיכון שעבדתי איתו השנה) וממטופלים מבוגרים, עמם התהליך נעצר, לא בסופו, אלא מכורח הנסיבות. אני נפרדת מאנשים שסיפוריהם בלבי, ואני אוהבת אותם בכל נימי נפשי. הרבה עצב ולצידו שמחה לרגל החיים החדשים שאביא. קשה להכיל את המנעד הרחב של הרגשות, אבל כמו שאמרתי לאחת מהמטופלות שלי, החיים שנולדים, באים מתוך אחד הכאבים הגדולים ביותר, ואולי כדי ליצור דבר מה חדש, עלינו להסכים להיות בהפך הגמור שלו, נוכחים בעיניים פקוחות.
*
צפירה 9.5.11
סלחו לי אימהות,
שלא עליכן
ועל יקירכן
וכאבכן
וחורבנכן
אני חושבת בדקה זו.
אלא על בני
היפוכו בשנתו,
חיוך הבוקר שלו,
אצבעותיו הדקות ממוללות את ידיי.
ואי האפשרות
שאי פעם
הוא לא יהיה
לפניי.
*
לפני שבועיים קניתי בבית מרקחת תמצית כלשהי. כהרגלי, החזקתי את הקופסא ביד כדי לא לבזבז שקית. בדרך לאוטו החליקה הקופסא מידי ונשברה כשכל התמיסה התפזרה על האספלט. חזרתי לבית המרקחת על מנת לשטוף ידיים ולזרוק את מה שנשאר מהבקבוק. עוד לפני שחשבתי למה לצפות, ארזה לי הרוקחת בחנות בקבוק חדש, הפעם בתוך שקית, והגישה לי אותו. בהתחשב בכך שהתמצית עולה 70 ₪ ושאפילו לא ביקשתי, המחווה הזו היתה מאוד יפה. אם אפשר היה להפוך בית מרקחת לחבר, הייתי בוחרת בזה. בינתיים, אפרסם את פרטיהם בהוקרה: "בית מרקחת רמת חן", אלוף דויד 40 רמת חן 03-6742949
אני קוראת מעט שירה ועוד פחות קונה ספרי שירה לספרייה הביתית. אבל בביקור בחנות עלעלתי בספר של צ'סלב מילוש "זה" ולא יכולתי להוריד את עיניי מהדפים. מדובר בספר שיצא במהדורה מיוחדת בת 75 עותקים בלבד, בהוצאת אבן חושן, עם איורים מעניינים של רפי טס ושירים מקסימים מתקופות חיים שונות של המשורר הפולני בתרגומו של דוד וינפלד. והנה טעימה שהתקשרה אצלי להוויה הטיפולית:
כמובן
כמובן שלא אמרתי מה אני חושב באמת,
כי בני תמותה ראויים ליחס של כבוד,
ואסור לגלות בעל פה או בכתב,
את סודות העליבות המשותפת של גופותינו.
הנה משימה להססנים, לחלשים, לחסרי ביטחון:
להתעלות שני סנטימטר מעל לראשם
ולהיות מסוגלים להגיד למי ששוקע בייאוש:
"גם אני בכיתי כך על עצמי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה