אני כותבת את הפוסט הזה בהשראת הסרט "נאום המלך" שראיתי לאחרונה, יצירה נוגעת ללב עם אוריינטציה טיפולית. הסיפור הוא על הנסיך מיורק, בבריטניה של המאה שעברה, שיש לו ליקוי בעייתי עבור מי שאמור להיות מלך – הוא מגמגם. הנסיך מתחבר למטפל בדיבור, שעובד איתו גם באופן טכני – של הגוף, המימיקה, הקול, וגם באופן נפשי – על שחרור עכבות מן העבר, בטחון עצמי והזכות לבטא. הסרט עשוי היטב, משוחק מצוין וסופו משאיר טעם טוב של מציאותיות (ולא גרנדיוזיות הוליוודית).
לכל אחד מאתנו יש קושי. עבור חלקנו מדובר במום נראה, אצל אחרים בלקויות שונות, ויש כאלה שהלב שלהם שבור מפעם, או מאתמול בבוקר. אפשר לחיות עם הקושי וגם למות איתו. לעתים אין תקווה לשנות, בפעמים אחרות התסכול לא מאפשר להרים את הראש מעל המים ולהתבונן, או שבכלל נוח לאמץ את הקושי בשל הרווחים המשניים שזוכים להם דרכו. אך קורה שהחיים מזמנים חלון שיאלץ להתמודד איתו, בדיוק כמו נסיך שעליו להפוך למלך. ההתמודדות היא מסע לא קל בכלל, ההתחלה מלאת בושה ולעתים יש לפנות עננים של אבק ממקור הבעיה. בהמשך יכול לצוץ כעס מכך שהתהליך לא זז כמו שציפינו, והסוף, טוב אין סוף. כי לרוב אנו חוזרים אל אותו עניין שוב ושוב, רק שבכל פעם אנחנו נפגשים איתו ממקום אחר, מחוזקים יותר, כמו בתהליך גדילה ספיראלי.
האומץ לשים על השולחן את הקושי שלנו הוא לעתים המפתח לטיפול בבעיה, אחר כך אפשר להתחיל ללכת, לבד או בעזרתו של אדם אהוב, בעל מקצוע או קבוצת אנשים. אפשר לשאוב השראה מכאלה שעשו את זה, ששינו, תקנו וחייהם התהפכו. אני בטוחה שהידיעה של הנסיך כי המטפל שלו כבר עבד עם אנשים על אותה לקות, נוסכת בו אמון. אם כי היא לא חוסכת ממנו פגיעות, צער וייאוש. המטפל אוחז בו לאורך כל הדרך, ומוביל אותו ברצון טוב ובבטחה, אל השינוי התודעתי הדרוש לאדם שעד כה חשב על עצמו משהו אחד, והנה עליו להגדיר את עצמו מחדש. הוא מלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה